היי, בתפיסתי אני יונגיאנית ותהליכית ובשנים האחרונות לומדת בצורה שיטתית תלמוד וקבלה. זה מפתיע לראות כמה דברים מתחברים. ובהתייחס למה שאמרת, ואחרי שקיבלתי פנימה אני מוציאה החוצה. אז לפי הקבלה מסתבר אין בעולם אלמנט שהוא אינו מורכב גם מחיצוני וגם מפנימי בו זמנית וכל דבר בטבע, כל שלם הוא למעשה תוצאת החיבור בין שני הפכים שיוצרים יחדיו דבר אחד ממשי ומאפשרים את תפיסת היחסיות שמהותית ורחבה יותר ממה שאנחנו כעת אפילו מסוגלים לתפוס (בגלל מגבלות כמו זמן ומקום למשל). השלם מחובר משני ההפכים. כמו אור וחושך, יום ולילה, שכל ורגש, למעלה ולמטה, שמים וארץ, רוח וחומר, קר וחם, עונג ונגע, מלא וריק, טוב ורע וכיוצא בזה. בלי האחד אין משמעות לאחר ואין דרך אפילו לתפוס אותו. וכל הרעיון כולו הוא שהאדם יהיה מסוגל מנטלית ורגשית, לחבר את ב’ ההפכים הללו לכדי דבר אחד, למצוא את קו האמצע המחבר (במקום המפריד שהוא הפופולרי והשולט כיום). ונכון, בסיפור הפרדס שהזכרת, יש את רעיון 4 רמות ההתפתחות של החשיבה והרגש, של האנליזה ויכולת ההכלה. . ואדם צריך וכדאי לו לעלות ליותר מרמת ה storytelling להתפתח לפחות מעל לרמת הפשט, כדי שיהיה מסוגל להתחיל לעשות את האינטגרציה, לייצר בעצמו את האיזון שהכרחי ואקוטי להמשך קיומו שלו ושל היקום עוד מליוני שנים, שמייצר כתוצר לוואי מעצם פעולת החיבור וחיפוש הצד השווה, אהבה (במקום השינאה בראיית הניפרדות והאני ואתם). זאת חובתו ותפקידו של האדם מעצם קיומו, כי רק כך יתרום להמשך קיומו של היקום כמכונה משומנת והרמונית הלאה והלאה. ולשים גבולות, זה באמת קודם כל להיות מסוגל לשים גבולות לעצמך בין הרצון הבסיסי והאינהרנטי לקבל, להינות ולחיים קלים, ולהיות הכי (עשיר, מפורסם, חזק וכיוצא בזה) לבין האחריות וההבנה שיש לו אחריות ותפקיד גם כלפי כל ומי שמחוצה לו, כלפי הכלל. במשך השנים טעמתי וקאתי הרבה פילוסופיות וכנראה רבים במודע ושלא במודע מושפעים, משאילים ומטמיעים כללים אלו ברמה כזו או אחרת ואורזים אותם בזוויות שונות ובטרמינולוגיות שונות. זה ה 1.90 שלי (: