לפני כמה ימים סיימנו – אני ואישתי – לצפות בסדרה “האפיפיור הצעיר”.

אני חייב להגיד שמדובר בסדרה לא קלה לצפיה – מצד אחד היא מדהימה מבחינה ויזואלית, אך מצד שני גם מעוררת המון אי-נוחות ברמה הרגשית.

אי-נוחות הזאת קשורה בעיקר לדמותו של גיבור הסדרה – בישופ אמריקאי בן 42 בשם לני בלרדו שהופך לאפיפיור ויוזם סדרה של שינויים מרחיקי לכת בוותיקן.

בלרדו הוא דמות מאוד ממורכבת, מלאת סתירות פנימיות, לא צפויה וחסרת עקביות – במובנים רבים דמות מאוד ילדית.

וזה אולי אחד הדברים המרתקים – אבל גם המאתגרים – בסדרה הזאת:

לראות שמי שמנהל את העולם זה חבורת “ילדים פנימיים”: