כשהתישבתי היום בבוקר על כרית המדיטציה שלי, שמתי לב למשהו מעניין:

זה היה כל כך טבעי ונוח, שפשוט לא רציתי להפסיק.

החוויה הזאת – של “להיות בתוך עצמי” – זה הרגיש כאילו אני יושב לי בבית חם ונעים, וכייף לי ולא בא לי ללכת לשום מקום.

מכירים את ההרגשה הזאת?

ואז נזכרתי במשפט של הסופר המצרי נגיב מחפוז שאמר:

“בית זה לא המקום שבו נולדת.
בית זה המקום שבו כל ניסיונות הבריחה שלך מסתיימים”


 



הוסף תגובה

8 תגובות עבור איפה אתם מרגישים בבית?

לילית

February 8th, 2017 at 11:55 הגב

שלום רב לך,
..שוב אתה מעלה ומביא נושא שפותח מרחב פנימי לבדיקה. כי הבית פנים רבות לו.
לפני כחמש שנים שיפצנו את ביתנו כי לא יכולתי להמשיך לחיות בבית הפיזי שלנו, בו כל פעם שנכנסתי משהו הרגיז אותי. היום כל פעם שנכנסת הביתה לבי מתרחב מתחושה של חיבוק שמקבלת בו. שיפוץ בית, כידוע, מאתגר את הזוגיות ובשבילי היה גם נקודת החלטה על המשך השקעה בזוגיות ובנייתה כמו שמתאימה לנו.
ויש גם בית בו נולדים שמושך לחזור אליו, אבל כשמגיעה אין לי בו מקום של שקט.
וישנם, כפי שאמרת, אנשים, שאולי לא הייתי בוחרת לחיות אתם חיים שלמים, אבל משהו בהם מאפשר לי לנוח עם נוכחותם. וזו תחושה קסומה. המקום בו יכולה להרגיש בלי מסכות ובלי צורך ורצון לברוח לשומקום, רק להיות מי שאני.
ויש גם הדברים שאתה מביא – שמשהו בהם, בתכנים ובדרך שאתה מביא – יוצרים בי את התחושה שהגעתי הביתה. אולי בגלל שיש בהם תשובות/הארות שעונות על חלק מהחיפוש התמידי.
תודה רבה לך.

דר' מארק זלוצ'ין

February 8th, 2017 at 12:29 הגב

תודה לך לילית – כייף לשמוע 🙂

נורית

February 7th, 2017 at 12:29 הגב

תודה מארק על השיתוף המאתגר מחשבה ורגש. הכל נשמע לי, כאילו דיברת בשבילי ומתוכי עד— שהצבת את שאלת ה “רשות”. בחושבי על כך, אני מתרגמת מילה זו ל: INSTANCE. כלומר רשות מחוקקת, גוף המיועד לשרת את הציבור.
להרשות לעצמי, זה החופש (שלי) לעשות, להרגיש ולחשוב את שעושה ל י טוב, מבלי להזיק או לפגוע באחר. ובנוסף, זה גם “לקחת” זמן לעצמי, ורק בשבילי. – אנחנו מכירים את המשפטים: “אני לא מרשה לעצמי ל…”, “אין לי זמן לעצמי כדי…” “אני לא מרשה לעצמי לאמר לא”…ועוד שכאלה. אם אנחנו לא ה”אדונים” על עצמינו, אז למי ניתן את “הזכות” או הרשות לפי שאלתך, להיות זאת? אכן נדרשה לי דרך ארוכה והרבה זמן כדי ללמוד, להכיר ולהפנים, שמותר לי- הווה אומר לנשמה שלי – להיות ולחוות כל מצב, רגש או תחושה, על י הצורך שלה. ולא של האגו (שלי). אני נמצאת בבית שלי, אצלי הפרטי והאישי, כשאני מציירת, רוקדת, מקשיבה למוסיקה… וגם כשעוסקת בעניינים טריוויאלים… ככל שאני ממוקדת ברגע הזה,אני מרגישה “להיות בבית”. — וכך גם בכל שאר הדוגמאות שנתת… ת ו ד ה !

דר' מארק זלוצ'ין

February 8th, 2017 at 12:32 הגב

תודה נורית – אכן שאלת הרשות היא שאלה גדולה מאוד, וזה משהו שאני פגוש המון בקליניקה – המצב הזה שמשהו בתוכנו “לא מרשה לנו” – שיש לזה, כמובן, קשר הדוק עם הקולות החיצוניים – לרוב מתקופת הילדות – שלא הרשו לנו דבר כזה או אחר…

רות

February 5th, 2017 at 20:57 הגב

בלי לחשוב.
ממש ככה ישר.
שליפה מהקישקע:
אני מרגישה הכי טוב,
הכי שקטה,
הכי שלוה,
הכי מפויסת,
הכי בטוחה,
הכי מוגנת:
כשאני נמצאת
בבית שלנו.
בעיקר בסטודיו.
ומעל הכל,
בימים ובשעות שאני
נמצאת לגמרי לבד.
אבל יודעת ש”הוא”
צריך לשוב הביתה.
ככה.
ממש כמו נסיכה.

דר' מארק זלוצ'ין

February 8th, 2017 at 12:33 הגב

תודה רות – זה מקסים 🙂

נירית

February 5th, 2017 at 16:11 הגב

ביום חמישי קברנו באדמת יקום נסיכה אמיתית
היא בחרה להקבר באדמת יקום כי אמרה שזהו הבית בשבילה
היא בנתה בית במקום אחר שם חייה את החיים שלה אבל במותה בקשה להטמן ביקום כי כאן הבית
חיים שלמים ורק בסופם חוזרים הביתה 🙁

דר' מארק זלוצ'ין

February 8th, 2017 at 12:34 הגב

יש משהו מאוד סמלי בשם הישוב “יקום” – לקח לי כמה שניות להבין לאיזה יקום התכוונת 🙂

אפשר למצוא אותי גם בפייסבוק