שבוע שעבר העברתי סדנת קונסטלציה בנושא של נראות, ותוך כדי הסדנה עלתה השאלה – “אילו חלקים בנו אנחנו בעצמנו מסרבים לראות, לא מסכימים לתת להם מקום?”.

השאלה הזאת הופכת לטעונה במיוחד כשמדובר בחלקים “הבעייתיים” – ולכל אחד יש את התפיסות שלו מה זה בעייתי

• עבור מישהו זה אולי החלקים החלשים, הפוחדים, הפגיעים
• עבור מישהו אחר – אולי החלקים “העצלניים” או “הדחיינים”
• עבור מישהו שלישי – החלקים התחרותיים, ההישגיים או כל דבר אחר

והשאלה שאני שומע שוב ושוב בסדנאות ובקליניקה היא:

האם זה בכלל “נכון” לתת מקום לכל “השלילי” הזה, או שמא עדיף להתרכז דווקא בחלקים “החיוביים” יותר?

אבל כמו שאתם אולי כבר ניחשתם מן הכותרת של הפוסט הזה – התשובה היא קצת יותר מורכבת מזה: