עכשיו, זה סיפור יפה ואפילו מועיל במידה מסוימת, כי הוא ממחיש לנו איזה כוח יש לתשומת הלב שלנו, עד כמה המודעות שלו יכולה להשפיע על המציאות – לפחות המציאות הסובייקטיבית.
אבל המשל הזה הוא גם קצת מסוכן, כי הוא יוצר פיצול עמוק בתוך הנפש שלנו – בין “שחור” ו”לבן”, בין “טוב” ו”רע” – וזה כמובן רק מגביר את הקונפליקטיים בפנימיים שגם כך יש לנו בשפע.
ולכן היום אני רוצה לספר לכם סיפור קצת אחר – לא על שני זאבים, אל על שני כלבים:
[audioplayer rtl=”yes” titles=”שני כלבים שחיים בתוכנו” animation=no autostart=no file=”http://pod.icast.co.il/6814bb32-26e3-4d42-9d2e-606c555db6e2.icast.mp3″]
|
8 תגובות עבור שני כלבים שחיים בתוכנו
צלילה
November 28th, 2015 at 22:56
מרק שלום
אשמח לשמוע פרטים על סדנת הקונסטלצה הקרובה שלך
תודה ולהשתמע, צלילה
דר' מארק זלוצ'ין
November 29th, 2015 at 20:27
הי צלילה, את יכולה לראות את כל הפרטים באתר:
http://my-wave.co.il/?page_id=6463
אם יהיו לך שאלות, תרגישי חופשית להרים אליי טלפון.
ליאורה
November 23rd, 2015 at 15:39
היי מארק,
באופן בלתי נמנע, אני שמה לב שכשדברת על אנדרדוג עלה לי בכי. אני ממש אוהבת את האנדרדוגית שבי. מצידי רק לשבת ולחבק אותה. אם אני בכל זאת רוצה להשפיע, אני נוטשת אותה ומתחברת לטופדוגית. כשאני חוזרת הביתה לאנדרדוגית, אני מרגישה אשמה ושהיא לא סולחת לי.
ליאורה
דר' מארק זלוצ'ין
November 24th, 2015 at 10:59
כן, הבכי הזה כנראה אומר שהאנדרדוגית שלך לכודה עדיין במרחב של “או-או”, מרחב שבו עדיין אין מספיק מקום לשני הכלבים 🙂
וזה בדיוק אחד המקומות החשובים שנחקור בסדנה בחמישי הבא…
נחמה
November 20th, 2015 at 14:26
שמוליק היקר
נהנית מכל מה שאתה שולח לי – המסר היומי, הסיפור השבועי וההרצאות. ההרצאה הנוכחית נגעה בפצע שחשבתי שהתגברתי עליו. תמיד הייתי הילדה הטובה – חרוצה בלימודים, נדיבה עם הרבה חברים. גמרתי תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה ואז באה המכה. בגיל 29 עד 39 (היום בת 61) הפכתי לחולת נפש. נכנסת ויוצאת מהמחלקה הסגורה. אבל באישפוז האחרון נשלחו אלי שני מלאכים שהיו פסיכיאטר עדין, רגיש, מבין ועו”ס שעטפה אותי באהבתה. כן. גם מצאו כדורים שסוף סוף השפיעו עלי. מאז – משך 22 שנהת תיפקדתי כמשקמת באומנות עם פגועי נפש. והנה לפני כחודשיים וחצי נחתו עלי שלוש טראומות קשות ולא יכולתי להחזיק מעמד. התאשפזתי שוב כשחשבתי שסיימתי עם המחלה. וזה מוביל אותי לשני הכלבים. כלב אחד אמר בגאווה ניצחתי את המחלה, והכלב השני אמר : איך את לא מחזיקה מעמד? את החזקה, המוצלחת בעבודה עם חיי חברה נפלאים? אכן – מרפאה פצועה. ברצוני גם לשתף אותך בצד הפיזי של חיי: בגיל 32 כרתו לי את הרחם, בגיל 41 עברתי ניתוח ברך ומאז אני הולכת עם קב ובגיל 55 עברתי ניתוח לב פתוח. והאמת האמת היא שאני לא מבינה למה דווקא אני צריכה לעבור את סאגת החיים המורכבים והכואבים האלו.
מכל מקום – אתה מאוד עוזר לי גם להבהיר לי נקודות למשל הגם וגם. לתת מקום למחלה וגם לתת מקום לבריאות וכאילו שאין קונפליקט ביניהם.
תודה לך שמווליק מקרב לב
שולחת לך הרבה אור ואהבה
נחמה
דר' מארק זלוצ'ין
November 24th, 2015 at 10:56
תודה נחמה 🙂
mira
November 19th, 2015 at 21:38
תודה
אהבתי מאוד את ההסבר .
נהנית לשמוע אותך . את הפשטות והרהיטות שלך .
לא מזמן עברתי סדנת “הדיאלוג הפנימי ” זה מתייחס לדברים דומים . רק ששם הדמויות או תתי האישיות הן שונות מאשר הארכיטיפים .
הנושא של המטפל הפצוע . כפי שאתה מכנה מדבר אליי מאוד ומזהה אותו אצלי .
בשנתיים האחרונות סיימתי לימודי מאסטר נ. ל. פ ולימודי מאפשרת בשיטת ביירון קטי . כן עברתי סדנאות נוספות ה”מסע ” אינטנסיבי עם ברנדון בייס . וסדנת 4 הרבדים עם רונית נשר .
עברתי הרבה מסעות פנימיים הרבה לימודים והרבה מודעות . האזנתי לכל ההדרכות שלך . הבנתי והזדהיתי לפעמים מהמקום הכי עמוק ואמיתי שאפשר .
נשארתי פצועה .
סובלת ממחלות פיזיות קשות . מתמודדת היטב עם כאבי הגוף . [ ובכל זאת לאחרונה התחלתי להעביר סדנאות בשיטת ביירון קטי . לקבוצה קטנה והגיעו כאבי ראש חדשים ולא מוכרים .
עם כל שיטות הנ. ל. פ והאימונים המוצלחים לאחרים [במסגרת הלימודים ] נשארתי מכורה לסיגריות . ללא יכולת לנסות ליצור זוגיות [ אני בת 58 גרושה קרוב ל20 שנה ]
את האנדר דוג והטופ דוג . את המנהיגה שבתוכי ואת הילדה הקטנה הפצועה אני מכירה כבר מילדות . מצד אחד הייתי מנהיגה של ילדים קטנים ממני . במושב בו גדלתי ומצד שני תמיד הייתי הילדה הקטנה . השמנמנה . הבודדה . בעיקר בגיל ההתבגרות . ילדה שאנסו אותה שירו עליה כדור רובה . לא מהמקובלות . היפראקטיבית ותלמידה טובה אך גם אח ש”לא ממשת את הפוטנציאל ”
בשלב מסוים בחיי החלטתי לעזוב לימודים אקדמים וללמוד ולהיות אחות [ אמנם אקדמאית ]
לפני כ20 שנה לקראת גירושי קראתי ומאוד התרשמתי משיטת האימגו של דר הרוויל הנדריקס . ורק עכשין חזרתי לזה אחרי לימודי נ. ל. פ כבר אז עשיתי לעצמי איבחון על פצעי הילדות . על הרצון בזוגיות מרפאה . על הקונפליקטים הפנימיים . ועד היום מצד אחד אני האנדרדוג . ומצד שני אני “המוצלחת ” החכמה הטובה בכל קבוצה עליה אני משתייכת .
בסןף אני נשארת לבד .
עם הסיגריות והקונפליקטים . נשארת מטפלת פצועה .
מאוד מעניין אותי להשתתף בסדנה אם אוכל להרשות לעצמי .
בברכת חברים
מירה
דר' מארק זלוצ'ין
November 24th, 2015 at 10:56
זה בדיוק העניין – הרבה פעמים מוכרים שלנו (במפורש או במשתמע) את האשלייה שבעקבות כל התהליכי ההתפתחות האישית שלנו, החלקים “החלשים” אמורים איכשהו להיעלם, שאנחנו אמורים להפוך לסוג של סופרמנים (או סופר-וומנים 🙂 ) עשויים ללא חת…
ואז כשזה לא קורה, אנחנו מתילים לחשוב שאנחנו עושים משהו לא נכון, או שמשהו לא בסדר איתנו…
וההכרה בזה שאנדרדוג כנראה לא הולך לשום מקום, וככל שננסה יותר להעלים אותו, ככה בעצם הוא יותר ינהל אותנו – זאת הכרה מאתגרת, אבל בעיניי היא צעד ראשון והכרחי בדרך לריפוי עצמי אמיתי…
וכמובן, חשוב שזה לא ישאר בגדר הבנה אינטלקטואלית בלבד, אלא יזיז משהו בחוויה הפנימית, שעמוק בתוכנו באמת ניתן מקום לאנדרדוג ולא רק נחשוב על זה או נדבר על זה…