בעוד יומיים אני יוצא לחופשה ארוכה, בתור מישהו שדי מכור לעבודה שלו, אני יודע כמה מאתגר לפעמים לעשות את סוויצ’ הזה בראש ולהתנתק מן העשייה.

ואתמול נתקלתי בשיר יפיפה שפוגש אותי בדיוק במקום הזה:

לאור הבקשות הרבות, הוספתי כאן גם את המילים של השיר הזה מאת Wilfred Peterson – המקור באנגלית, יחד עם התרגום שלי לעברית:

האט אותי, אלי. תרגיע את דפיקות הלב שלי והשקט את המחשבותי תייצב את הקצב הנמהר שלי עם חזון של אינסופיות הזמן תן לי – בתוך בלבול היומיום – את הרוגע של הגבעות הנצחיות תרפא את המתח של עצבי ושריריי עם המוזיקה המרגיעה של הנחלים המזמרים אשר חיים בזיכרוני למד אותי את האמנות של חופשות בנות דקה – של להאט כדי להסתכל על פרח, לשוחח עם חבר, ללטף כלב, לחייך לילד, לקרוא כמה שורות מספר טוב האט אותי, אלי, ותן לי השראה לשלוח את שורשי עמוק אל תוך אדמת החיים, כדי שאוכל לצמוח לקראת גורל גדול יותר. תזכיר לי מדי יום שהניצחון הוא לאו דווקא של המהירים ביותר, והחיים אינם רק הגברה תמידית של הקצב תן לי להביט מעלה אל עץ האלון הגבוה ולדעת שהוא הפך לגדול וחזק, כי ידע לגדול לאט וטוב.

Slow me down, Lord. Ease the pounding of my heart by the quieting of my mind. Steady my hurried pace with a vision of the eternal reach of time. Give me, amidst the confusion of the day, the calmness of the everlasting hills. Break the tension of my nerves and muscles with the soothing music of singing streams that live in my memory. Teach me the art of taking minute vacations – of slowing down to look at a flower, to chat with a friend, to pat a dog, to smile at at a child, to read a few lines from a good book. Slow me down, Lord, and inspire me to send my roots deep into the soil of life’s enduring values, that I might grow towards my greater destiny. Remind me each day that the race is not always to the swift; that there is more to life than increasing its speed. Let me look upward to the towering oak and know that it grew great and strong, because it grew slowly and well.