כולנו מכירים את המושג של “הילד הפנימי” – מושג שגם אני דיברתי עליו לא מעט בתוכניות שלי, ואף הקלטתי בזמנו וובינר שלם על הנושא הזה.

הבעיה היא שעם הזמן המושג הזה נהיה רחב מאוד – אולי אפילו רחב מדי, מכדי להיות באמת מועיל.

והיום זה הרבה יותר נכון לדבר על “הילדים הפנימיים” – כי לכל גיל יש מאפיינים מאוד שונים מבחינת תחושות, רגשות, צרכים ודפוסי התנהגות טיפוסיים.

במילים אחרות, ולכל גיל מתאים בעצם “ילד פנימי” אחר בתוכנו.

ואחד הגילאים המעניינים ביותר מהבחינה הזאת הוא גיל ההתבגרות שיוצר בתוכנו את “המתבגר הפנימי”: