לפני קצת פחות משבע שנים, התחלתי לצלם את סרטונים הללו על מגוון הנושאים המעניינים שאני פוגש בעבודה שלי ובחיי האישיים.

ועם הזמן מה שהתחיל כתוכנית שבועית מסודרת הפך בהדרגה למשהו הרבה יותר ספונטני, פתוח ומרווח.

ומצד אחד זה הרגיש מאוד מדויק ומשחרר, אבל יחד עם זאת גם התחלתי לשים לב לקולות הפנימיים והחיצוניים שלא תמיד מרגישים בנוח עם הספונטניות הזאת:

• שהיא מרגישה להם כאוטית מדי
• שרואים בה אולי משהו קצת חסר אחריות
• משהו שאי-אפשר לסמוך עליו

כי יחד עם הכמיהה שיש לנו לחוויה הזאת של “לחיות כאן ועכשיו”, אצל רובנו קיים גם כוחות אחרים שמושכים לכיוון הנגדי.

וזה בדיוק הנושא שהייתי רוצה לדבר עליו היום: