trusted online casino malaysia

אני יושב ברכבת הנוסעת ממינכן לליובליאנה ובוהה בחלון…

ותוך כדי הבהייה אני נזכר בסדרת הפוסטים על ששת שלבי השינוי שהתחלתי לכתוב בתחילת יולי, עוד לפני הנסיעה שלי. חשבתי אז שבמהלך החופשה אמשיך את הסדרה – אמרתי לעצמי שפוסט אחד בשבוע לא יתנגש לי עם “מצב הרוח” של החופשה.

נו, כמו שבטח שמתם לב, זה לא ממש הלך כמו שתכננתי…

כשנזכרתי מדי פעם בפוסט הבא שהתכוונתי לכתוב – הפוסט על שלב התכנון – הרגשתי ש”אני לא שם”, שזה פשוט לא יהיה נכון להתחיל לכתוב עכשיו על משהו שדי מנוגד להוויית החופשה שאני נמצא בה

ועוד דבר שעלה – הרגשתי שלא נתתי מספיק מקום לשלב הראשון – שלב ההרהור.

אמנם די הרחבתי עליו בפוסט הקודם, אבל תיארתי אותו אז מפרספקטיבה קצת חד צדדית – מעין “ממלא מקום”, שלב מעבר בין חוסר מודעות של “טרום-ההרהור” לבין יצירת מחויבות של שלב “ההכנה”.

אבל כשיצאת לחופשה והורדתי את רמת העשייה שלי לאפס (כמעט 🙂 ), פתאום שמתי לב עד כמה השלב הזה – של הרהור, של “בהייה”, של “האטה” – הוא בעצם חלק חשוב (ולפעמים גם קצת מוזנח) בחיים שלי.

ב”תמונה הגדולה” השלב זה יוצר בעצם מרחב של “חזרה לעצמנו”, של הקשבה שקטה ל”קול קטן בפנים”, שלפעמים הרעשים מבחוץ קצת מאפילים עליו. ובמקום הזה אנחנו מתחילים להבין טוב יותר מי אנחנו, למה אנחנו באמת זקוקים ולאן אנחנו רוצים לזרום עם החיים שלנו.

ולפעמים, במבט מן הצד, זה יכול להיראות כ”סתם בטלה”, אבל עמוק בתוך הלב כל אחד מאתנו יודע שדווקא בתוך הבטלה הזאת – ב”פשוט להיות” הזה –אנחנו פוגשים את עצמו הכי מקרוב. בעצם, חוסר מעש של שלב ההרהור יוצר את ה”רקע” שנותן משמעות לכל  מה שנבחר לעשות כשנרגיש בשלים לעבור לשלב ה”עשיה”.

וכשזה יגיע – זה יגיע, אבל בינתיים אני פשוט יושב ברכבת ממינכן לליובליאנה ובוהה בחלון…

 



הוסף תגובה

3 תגובות עבור הרהורים מן הרכבת…

זיו

August 24th, 2011 at 9:45 הגב

בהה, הרהר, נפוש, הייה, חייה ….. וחזור אלינו בשלום

sari

August 15th, 2011 at 14:42 הגב

כל מילה שלך ממש מרגישה לי נכונה וכאילו אתה מדבר מתוך הגיגיי שלי .נהדר וחופשה נעימה .
שרי.

אפשר למצוא אותי גם בפייסבוק