כל התוכניות הקודמות:

רובכם בטח מכירים את הסיפור האינדיאני על שני זאבים – השחור והלבן – שחיים בנפשנו.

עכשיו, זה סיפור יפה ואפילו מועיל במידה מסוימת, אבל הוא גם קצת מסוכן, כי הוא יוצר פיצול בתוך הנפש שלנו – בין “שחור” ו”לבן”, בין “טוב” ו”רע” – וזה כמובן רק מגביר את הקונפליקטיים בפנימיים שגם כך יש לנו בשפע.

ולכן היום אני רוצה לספר לכם סיפור קצת אחר – לא על שני זאבים, אל על שני כלבים:

אתמול במסיבת חנוכה של הבת הגדולה שלי, המורה סיפרה את הסיפור הידוע של נס פך השמן, אבל עם טוויסט גאוני.

בסיפור שלה אף אחד לא הצליח למצוא שמן למנורה, עד שהכוהן הגדול ביקש עזרה מילד קטן ואמר לו:

“אתה קטן, אז תוכל להגיע למקומות שהגדולים לא יכולים להגיע אליהם”.

וזה בדיוק מה שקרה – הילד הצליח במקום שהמבוגרים נכשלו ומצא את אותו כד השמן הקטן שנתן את אורו למשך שמונה ימים.

בעיניי זה סיפור קסום שמצליח להעביר בצורה כל כך פשוטה את אחת התובנות המאתגרות ביותר לגבי הטנרספורמציה האישית שלנו:

שהדרך אל “האור” תמיד עוברת דרך “הילד”…


אבל בדרך אנחנו פוגשים גם דמות נוספת – הרבה פחות “רומנטית” – הפראייר הפנימי:

האם יש קשר בין מבנה האישיות שלכם לבין ההצלחה העסקית?

בפרט, כיצד תכונת אישיות שנקראית “גבולות רגשיים” משפיע על היכולת שלכם לשווק את העסק שלכם?

הסופר הצרפתי ז’אן-פול סארטר אמר פעם:

בן אדם נושא בנשמתו חור בצורת אלוהים, וכל אחד מנסה למלא אותה בדרכו שלו

עכשיו, בין אם המילה “אלוהים” היא משמעותית עבורנו או לא, המשפט הזה של סארטר מאפשר לנו לראות בבירור את “הלופ” שהרבה אנשים נמצאים בו, וגם מספק רמז לאיך אפשר להשתחרר ממנו:

חשבתם פעם מה קובע את רמת ההצלחה שלנו בחיים?

בדרך כלל, כשאני שואל אנשים את השאלה הזאת, התשובות הראשונות של עולות הן “מיקוד”, “התמדה”, “השקעת מאמץ”…

אבל כולנו מכירים גם דוגמאות של אנשים שעובדים מאוד קשה, לא מוותרים למרות הקשיים, אבל עדיין ההצלחה המיוחלת לא מגיעה

אז מהו ההבדל שעושה את כל ההבדל?

אני קורא עכשיו במקביל שני ספרים שלכאורה עוסקים בשני תחומים שונים לגמרי. הראשון הוא ספר על מאקרו-כלכלה – על התלות בין מהפכות טכנולוגיות ובועות כלכליות. הספר השני הוא על גיורגי גורדייף – אחד ממורי המודעות המשמעותיים ביותר במאה ה-20. אז מה הקשר בין גורדייף לבין מאקרו-כלכלה?

כולנו שונים אחד מן השני, ובשנים האחרונות שאלת הייחודיות האישית ומבנה האישיות הפכו לשאלות “החמות” בפסיכולוגיה.

ומבין מימדי האישיות השונים אחת התכונות החשובת ביותר היא מה שנקרא “גבולות רגשיים”

מדובר בתכונת אישיות שמתארת איך אנחנו מתמודדים עם הגירויים שמגיעים אלינו מן הסביבה:

עד כמה הגירויים – גם הפיזיים וגם הרגשיים – “חודרים פנימה”

פסיכולוג אמריקאי אנרסט הרטמן היה הראשון לשים לב לחשיבות של המימד הזה של אישיות והוא גילה שיש קשר הדוק בין “גבולות רגשיים” לבין הרבה תכונות אישיות חשובות אחרות:

מישהו שאל פעם את גארי קספרוב – שהיה אז אלוף העולם בשחמט – “כמה צעדים קדימה אתה מסוגל לחשוב?”

כנראה המראיין ציפה לאיזשהו מספר אדיר שיסביר מה בעצם הפך את גארי לאלוף, אבל קספרוב נתן תשובה ממש לא צפויה.

והתשובה שלו מאוד רלוונטית לא רק במשחק השחמט, אלא גם במשחק הגדול הזה שנקרא “החיים שלנו”:

פסיכולוגים רבים מדברים היום על חשיבותו של “האמון הבסיסי” – אותה תחושה יסודית שהעולם והאנשים הם “בסדר”, הם “בעדנו”, שאנחנו יכולים לסמוך ולקבל תמיכה, שלא צריך לעשות הכל לבד בכוחות עצמנו.

וכמו שאתם בטח יכולים לנחש – לחוסרים בחווית האמון הבסיסי יש השפעה קריטית על איכות החיים שלנו.

זאת בדיוק הסיבה בגללה החלטתי לחלוק איתכם היום תהליך פשוט שעוזר לנו לטפל בסיבות העמוקות ביותר לחוסרים הללו

(וזה לאו דווקא הסיבות שרוב האנשים חושבים עליהן):

אומרים שלכל אחד מאיתנו יש רגעים מסוימים בחיים – מה שנהוג לקרוא “רגעים מעצבים” או “defining moments” – שבהם אנחנו עוברים איזשהו שינוי מהותי, או מקבלים תובנה קריטית, שנשארים איתנו לכל החיים.

אחד הרגעים האלה קרה לי באופן אישי לפני כמה שנים כשהעברנו סדנה לקבוצה גדולה של מאמנים ומטפלים.

באחד התרגילים הזמנו את האנשים להגיד בקול רם מה הם יכולים לתת ללקוחות שלהם, ואחד המשתתפים קצת נתקע.

ניסיתי לשאול שאלות כדי לעזור לו לקבל יותר בהירות, אבל איכשהו זה עדיין הרגיש תקוע.

ואז פתאום שאלתי אותו שאלה אחת פשוטה – שהגיעה אלי משום מקום, מבלי שבכלל תכננתי את זה – והשאלה הזאת עשתה את כל ההבדל:


אפשר למצוא אותי גם בפייסבוק